"מרדף קר" - ביקורת סרט

אם לסכם את הביקורת הזו בכמה מילים וזהו: "מרדף קר", סרט האקשן החדש של ליאם ניסן, הוא הדבר האחרון שמצפים מסרט אקשן עם ליאם ניסן.

לכל העדכונים החמים: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע!

קודם כל, כי הוא בכלל לא סרט אקשן – זאת קומדיה שחורה, עם אלמנטים מז'אנר הפעולה. שנית, כי כתוצאה מכך מדובר בסרט הרבה יותר נינוח מהצפוי. לא איטי, כי בכל זאת יש לו קצב, אבל כן כזה שנבנה במתינות ובהדרגה.

למעשה, כבר משמה של היצירה ניתן להבין על אופיה: "מרדף קר" הוא לא שם מלהיב. למילה "קר" יש קונוטציה שלילית, במיוחד בשמות של סרטים – היא רומזת על דבר-מה לא נעים ולא קרוב או מחבק. משהו הפוך לחלוטין – מרוחק ואף חסר רגש.

אלו גם חלק מהנושאים בהם הסרט עוסק. במרכזו, נהג מפלסת שלג ואזרח למופת בשם נלס קוקסמן (ניסן), חווה טרגדיה – בנו נרצח. קוקסמן, כמו גיבור ניסני מהשורה, יוצא לנקום ברוצחים ועולה אט-אט בשרשרת הפיקוד של קרטל סמים מסוכן, עד שיגיע לאדם שנתן את ההוראה. כאמור, לא מדובר בסרט אקשן, אז אם ציפייתכם היא למצוא כאן סצנות פעולה ומכות כמו ב"חטופה", "מרדף לילי" או אפילו "הנוסע" מהשנה שעברה, כדאי לשקול שוב ולהתאים ציפיות.

במקום, הבמאי הנורווגי האנס פטר מולנד, שזהו בעצם רימייק לסרטו "בסדר ההיעלמות" מלפני חמש שנים בדיוק, בחר ליצור הכלאה בין "פארגו", סרטי הפשע של טרנטינו וקצת "זמנים קשוחים באל רויאל" (בעיקר בדינמיקה בין סוגי אוכלוסייה שונים), שיצא מוקדם יותר השנה. רוב הזמן כל העסק הזה עובד אחלה, אבל כשלא – יש בעיות שקשורות בהיעדר רפלקציה, חוסר היגיון עלילתי וכסרט ששואב השראה מהאחים כהן וטרנטינו: הוא גם נמדד ביחס אליהם ולא ממש מגיע לאותן איכויות.

מתוך "מרדף קר" | צילום: באדיבות פורום פילם

אלו נקודות שחשוב היה לציין, אך גם כאלו שלא מורידות הרבה מערכו של הסרט, שכן רוב הזמן הוא מהנה עד מאוד. ההומור שלו ציני, מרושע ואכזרי בדיוק במידה הנכונה, הוא מפתיע וקושר היטב כמעט בין כל חלקי העלילה ומתחת לכל הניכור יש בו גם משהו מרגש.

כמו-כן, בשלב מסוים ניסן כמעט הופך לדמות משנה. אדם שנכנס לדבר שגדול ממנו פי כמה. בשלב אחר, הוא אדם שמגלה על עצמו דברים ששכח שבכלל קיימים בו. הסרט אף פעם לא מבליט או מתעמק מדי באישיות שלו, ההפך הוא הנכון, אבל אם שמים לב לפרטים הקטנים, אפשר לדלות את המשמעות.

"מרדף קר" הוא סרט שעוסק בנקמה וההרס שהיא יכולה להביא – עד כמה מיותרת היא. אבל הוא גם סרט שעוסק באנשים: בין אם אנחנו מדת שונה, מוצא אחר ובעלי השקפות אחרות – הוא אומר שכולנו קודם כל ולפני הכל אנשים. בני אדם קטנים ומגוחכים שחיים יחד על הכוכב המוזר הזה.

דירוג סופי: 80 בקולנוע.

נ.ב. יש בסרט את אחד הילדים הכי מתוקים שאני זוכר בקולנוע בזמן האחרון (והוא גם יופי של שחקן, במיוחד לבן גילו).

והערה נוספת, אני מניח שרבים מסתכלים ובודקים גם באתרים אחרים לפני שהם מחליטים אם לצפות בסרט או לא. בהקשר הזה, חשוב לי לומר שלפני התפוצצות פרשת ליאם ניסן בימים האחרונים, דירוג הסרט ב-Metacritic עמד על 69. כיום המספר ירד ל-58. בדרך-כלל, אעדיף להימנע מדיבור על אתיקה ואובייקטיביות עיתונאית, אבל במקרה הזה אני חייב: זו ירידה דרסטית ונורא מחשידה. אז שימו-לב.

---

לכל העדכונים החמים, הכתבות והחדשות: הצטרפו אלינו בערוץ הטלגרם החדש של מאה בקולנוע. לדיונים נוספים והמלצות משלכם ניתן להצטרף גם לקבוצת החברים שלנו. תוכלו גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו באינסטגרם ובפייסבוק או לשלוח הודעה בדוא"ל בכל נושא.