"אליטה: מלאך קרב" - ביקורת סרט

סוף כל סוף: יש סרט הוליוודי מבוסס מאנגה/אנימה מוצלח – וקוראים לו "אליטה: מלאך קרב".

אוהבים את מה שאנחנו עושים? לחצו כאן כדי לעזור לנו להמשיך ליצור תוכן עצמאי.

"אליטה: מלאך קרב" בבימויו של רוברט רודריגז ("עיר החטאים") ועל-פי תסריט שכתב יחד עם ג'יימס קמרון ולאטה קלוגרידיס ("שאטר איילנד"), מתרחש בעולם פוסט-אפוקליפטי עתידני ומספר על אליטה – סייבורגית בעלת עבר מסתורי שיוצאת למסע גילוי עצמי.

מבעד לעדשתו של הצלם ביל פופ ("מטריקס", "בייבי דרייבר") עיצוב העולם בסרט יפהפה, צבעוני ופשוט משגע. סצנות האקשן ברובן המוחץ אינטנסיביות, מרהיבות ומלוות במוזיקה אפית וסוחפת (ראויה לציון במיוחד סצנת הפאב למתנקשים מפוקפקים). כמו-כן, רוב הדמויות סימפטיות ואמינות. מעל כולם, מפתיע לטובה אד סקריין (לא, זה לא ניקולס הולט), כוכב "משחקי הכס" לשעבר, שבולט ומתעלה ברמתו על שמות גדולים כמו מהרשלה עלי וג'ניפר קונלי.

חשובה ממנו היא כמובן אליטה, אותה מגלמת רוזה סלזאר. השחקנית הכמעט-אלמונית הזו מחזיקה על כתפיה הצנומות את הסרט כולו ומהווה את מעלתו הגדולה ביותר: באמצעות שימוש נפלא בצילומי קלוז-אפ המדגישים את הבעות פניה, אי אפשר שלא להתאהב בדמותה האמביציוזית, התמימה וטובת הלב.

אחרי נפילות רבות וקשות בתחום הסרטים המבוססים מאנגה/אנימה, ביניהן "מחברת המוות", "הרוח במעטפת" או הביזיון שאין לנקוב בשמו ("איירבנדר"), כיף סוף-סוף לראות יצירה גרנדיוזית שמעניקה לחומר עליו היא מבוססת את הכבוד הראוי לו.

אמנם רוב הדיאלוגים בנאליים ולפעמים זה מציק נורא, העלילה סובלת מבעיות קצב ואינה מלוכדת מספיק (ניתן היה לקצץ חלקים מסוימים) ולפעמים גם המשחק נופל באיכותו (לקיאן ג'ונסון הצעיר יש עוד הרבה ללמוד), אך בסך הכל מדובר בצעד עצום בכיוון הנכון – והלוואי שייצא לו המשך. איזה סרט כיף.

דירוג סופי: 70 בקולנוע.

---

מאחורי מאה בקולנוע עומדת קבוצה קטנה של כותבים עצמאיים – שאוהבים קולנוע, טלוויזיה וכתיבה אמיתית. אנחנו כותבים, עורכים ומפרסמים הכל בעצמנו, בלי מערכת מסחרית מאחורינו. אם אהבתם את הכתבה, נשמח לתמיכה קטנה שתעזור לנו להמשיך ליצור, לצמוח ולשמור על האתר חופשי ועצמאי. גם מחווה קטנה יכולה לעשות הבדל גדול. לתמיכה לחצו כאן. תודה שאתם איתנו ❤️