4 באוק׳ 2023
28 בספט׳ 2023
21 בספט׳ 2023
הביקורת הבאה על "אלאדין" תחולק לשלושה חלקים – הטוב, הרע והנפשע. למרבה ההפתעה: זה סרט שההתמודדות עמו, לפחות מבחינתי, היא מאתגרת מאוד. במיוחד מפני שמדובר ברימייק לקלאסיקה – כלומר, ניצוצות הנוסטלגיה הרבים משפיעים על החוויה לטובה ולרעה ומתעתעים לאורך הדרך ללא-הרף.
להטבות בלעדיות, כרטיסים במתנה ועוד הפתעות: הצטרפו לאינסטגרם שלנו!
את העלילה כולכם מכירים, כך שאין באמת טעם להתעכב עליה – בחור עני בממלכה מזרח-תיכונית בדיוניות בשם אגרבה, מתאהב בנסיכה ויוצא למסע קסום לכבוש את לבה. במהלכו, יפגוש ג'יני מגשים משאלות וטוב-לב, מרבד קסמים ומכשף מניוק בשם יובל (כן, זו משמעות השם ג'אפר בערבית: נחל קטן). נתחיל.
הטוב:
הג'יני – "אלאדין" גרסת 2019 מתאפיין בשינויים רבים לעומת הסרט המצויר, שיחגוג בנובמבר הקרוב 27 שנים לצאתו. חלק מהשינויים הללו עובדים לטובתו, כשהגדול בהם הוא (הפתעה, הפתעה) הג'יני של ויל סמית'. למען האמת, בדקות הראשונות שלו על המסך קצת הזדעזעתי. ה-CGI בינוני, לא מושקע ולא אמין מספיק, הצעקניות של סמית' גורמת לו להיראות תחילה כמו הג'יני המדליק מבל אייר ותו לא, וההשוואה המיידית לרובין וויליאמס הענק גם היא פוגעת ברושם הראשוני.
אבל מה, סמית' הופך את התפקיד הזה לשלו. במקום להיכנס לנעליים עצומות הוא פשוט משליך אותן לפח ומייצר זוג חדש, אישי ובמהדורה בלעדית. כבר אחרי "לא היה לך חבר כמותי", דמות החבר הכחול הכל יכול של סמית' מתגלה כעילוי – הוא מצחיק, חייכני, היפראקטיבי, מקורי ואפילו יש לו עלילת משנה קטנה וטיפשית.
בסופו של דבר, מה שרבים חששו ממנו יותר מכל מתגלה כתענוג הכי גדול של הסרט – סמית' משתולל בהופעה הזאת, נותן את הנשמה ואת כל יכולותיו ויוצר דמות סימפטית, קסומה ומתוקה, שכל דקה שלה על המסך היא הנאה צרופה.
בילי פאקינג מגנוסן – לא רחוק היום בו השחקן הזה יפרוץ ויעיף את כולם מהרגליים, אבל כרגע הוא מופיע כאן לתפקיד קטן, מודע לעצמו ופשוט קורע מצחוק.
ב"אלאדין" המקורי הוצג נסיך שבה לבקש את ידה של יסמין ובדרך העיף את גיבורנו האהוב אל האדמה, תוך שהוא מסנן לעברו "כלב אשפתות". מגנוסן מגלם כאן נסיך אחר בשם אנדרס, שמאופיין בדיבור משעשע, דביליות מדבקת וכמה מהשורות הכי שופכות בסרט. בעברו, מגנוסן הופיע בתפקידים קטנים ב"מכונת הכסף", "לילה בטירוף" ואפילו "גשר המרגלים" של ספילברג, מי ייתן ותפקידיו רק יגדלו וישתפרו עם השנים.
השירים – זאת אולי לא חכמה גדולה, כי הלחן, הקצב והמילים כבר היו קיימים, אבל רוב השירים ב"אלאדין" (למעט אלו של יסמין) נפלאים, סוחפים ונהדרים. זה מתבטא כבר מהתחלה בביצוע המדהים של "לילות ערב" – מבין כל הביצועים, זהו כנראה היחיד שמתעלה על המקור, עם סגנון אוריינטלי גרנדיוזי, תוספת משמעותית של דרבוקות וצלילים חדשים וערבים לאוזן שתורמים המון.
חוץ מ"צעד לפני קו הלחם" שנדמה קצת מנומנם, שלוש הקלאסיקות הנותרות זוכות לביצועים שעושים להן הרבה כבוד. "לא היה לך חבר כמותי" ו"הנסיך עלי" מקסימים וגם "עולם חדש", למרות היותו סולידי, שומר היטב על הקסם. מצד שני, שירים לא יכולים להחזיק סרט שלם ולפצות על תסריט, תפאורות ורדידות וכאן "אלאדין" נכנס לבעיה.
הרע:
התפאורות – הסטים בסרט ואיתם התלבושות והאיפור המרכך, המופרז והיפה מדי של השחקנים, נראים כאילו הגיעו כולם מעולם התיאטרון. זה מוזר לראות תיאטרון מצולם ומשחק מוגזם וקולני מדי של הרבה מהדמויות, ואלו דברים שפוגע בצורה ניכרת באיכות היצירה. קולנוע זה קולנוע, לכן היה עדיף אם במקום לייצר תחושה של אולפן ופסטיגל כמעט כל הזמן – היו משקיעים קצת יותר ויוצרים מראה אותנטי.
זאת הבעיה הגדולה של הסרט וכנראה הדיסוננס הכי גדול בו: התפאורות, התלבושות, האיפור – כל העיצוב האמנותי מלאכותי ומעושה למדי. מאידך, השירים, האווירה והמוטיבים בסיפור – כולם עממיים ונובעים מאגדה עתיקת יומין. ההכלאה הזאת יוצרת מוטציה שונה ומשונה.
אפס פיתוח דמויות – כנראה שאין הרבה מה להרחיב בנושא הזה וקשה לי להגיד עד כמה הוא מפריע, אבל זה שם. הסרט פשוט מניח שאנחנו מכירים את הדמויות מעיבודים אחרים, הן בסרט המצויר או בהצגות בברודווי או בלונדון, ולא טורח לרגע לפתח אותן או באמת להעמיק אותן. שוב, לא בטוח שזאת בעיה גדולה – בעיקר כי זה יותר סרט שהוא תיאטרון מצולם ומוזיקלי מסרט, אבל זה עדיין שם וזה עדיין צורם כי זאת יצירה קולנועית.
גאי ריצ'י לא עושה כלום – עוד בעיה היא שיכלו לקחת כל במאי אחר וזה היה יוצא בדיוק אותו הסרט. גאי ריצ'י, הקולנוען מאחורי "לוק סטוק ושני קנים מעשנים", "סנאץ'" ו"שרלוק הולמס", לא הופך את הסרט הזה לשלו בשום צורה. אפילו "דמבו" לפני חודשיים הרגיש כמו סרט של טים ברטון.
פה ריצ'י הוא בסך הכל בובה על חוט, שם לקידום הסרט שלא מספק שמץ מיכולותיו, כישוריו וחזונו האישי. אז יש הילוכים איטיים ומיותרים ובחלק מהשירים משום מה יש גם הילוכים מהירים, יופי. זה לא תורם הרבה לסרט ואפילו מוריד מערכו. חבל שלא ניתנה לריצ'י ההזדמנות להכניס יותר מעצמו, כי זה יוצר את הבעיות הגדולות מכל של "אלאדין".
הנפשע:
ג'אפר – וואט. דה. פאק. ג'אפר הפך מנבל מפחיד ומטיל אימים בסרט המקורי לבדיחה. לא זו בלבד שהוא נראה כמו האיש הרע בסדרת נוער יומית, גם החזות שלו כולה משדרת "אני סיימתי עכשיו חזרות לפסטיגל פנטזיה וראיתי שעושים פה רימייק לאחד הסרטים הגדולים של דיסני אז באתי". את ג'אפר מגלם השחקן ההולנדי מרואן קנזארי וחרף ניסיונותיו באמת לתת מעצמו, הנבל הקלאסי בגילומו יוצא גנרי, משעמם ומעפן. זה נפשע אפילו יותר כי הוסיפו לו רצון לכבוש ממלכות, דבר שנדון כמה פעמים ובסוף כמובן מסתבר כלא משמעותי בכלל.
הסולטן – אולי לא צריך להשוות כל דבר למקור המצויר, אבל לקחת את דמות הסולטן החביב והשמנמן ולהפוך אותו לעוד מנהיג גנרי זה גם מבאס נורא. הסולטן בגרסת 1992 אמנם לא היה דמות עגולה (חה חה), אבל כן היו לו אופי ואישיות קומיים. פה הסולטן הוא סתם שחקן איראני בתחפושת. בלי אישיות, בלי מהות, ריק מתוכן.
יאגו – כנראה הדבר השני הכי מכעיס. יאגו הוא דמות לכל דבר במקור וכאן הוא פשוט תוכי שחוזר אחרי מה שאחרים אומרים. אם באבו השקיעו באפקטים, יכלו לעשות כבוד גם ליאגו ולא להפוך אותו לסתם תוכי, שאמנם מצליח להוציא גיחוך לפעמים, אבל נותר חיוור בהשוואה למקור. לעזאזל, היה להם את אלן טודיק, שעשה עבודות דיבוב נפלאות גם ב"מלחמת הכוכבים: רוג אחת" וגם ב"אני, רובוט" – למה לא להיעזר בכישרון האדיר שלו וליצור דמות נורמלית?
חאקים – הבעיה הזו היא בגדר ספוילר, אז לא אספר עליה דבר מלבד לציין אותה בשמה. יש דמות בשם חאקים, זו דמות ממש קטנה שברגע אחד יש לה השפעה רבה והמהלך העלילתי איתה כל-כך מפגר. ועוד לחשוב שהוא מגיע על חשבון ג'אפר שהיה אמור לשיר את "הנסיך עלי" בעודו שולח את אלאדין לאבדון (איך יכלו לוותר על הקטע הזה בסרט, קשה לי להבין).
השירים של יסמין – זאת כבר באמת הבדיחה הכי גדולה. השירים של יסמין נוראיים, לא קשורים ונדמים כהופעה של ביונסה שהגיעה פתאום לאגרבה. לא שיש לי איזושהי בעיה עם ביונסה, אבל אם אתם עושים סרט בממלכה אוריינטלית עתיקה ובעלת סגנון מסוים, תנסו לשמור על המאפיינים האלו ולא לדחוף ביצוע לא קשור סתם בשביל להוסיף ולשנות (או גרוע מכך: לקרוץ לקהל מסוים). זה אולי עבד יפה מאוד עם השיר של החיה ברימייק של "היפה והחיה", אבל הוא היה ברוח הסרט. כאן מדובר בשירים מנותקים, עם עצירות בזמן ותזמון חסר כל היגיון.
רוב הנקודות החזקות של העיבוד הזה קיימות הודות למקור המצויר, כך שקשה לומר שיש פה איזו חכמה גדולה. בחלקים בהם הוא כיף, הוא באמת כיף ובאמת סוחף ואולי אפילו תמצאו את עצמכם שרים עם הדמויות (יש רגעים בהם הסרט ממש מבקש מהקהל למחוא כפיים). אבל בסופו של יום, יש פה גם סרט – והוא לעיתים מטופש, פעמים רבות רדוד ולפרקים נמרח ומשעמם (ארוך בחצי שעה מהמקורי שלא לצורך).
אם לסכם, "אלאדין" 2019 הוא בלאגן שלם והשאלה הגדולה היא לאיזה חלק מהבלאגן הזה יותר תתחברו, על מה תבליגו וכמה יפריעו לכם השינויים, התוספות והחלקים שירדו. כמו שאמרתי בהתחלה: למרבה ההפתעה, זה חתיכת סרט מאתגר.
דירוג סופי: 60 בקולנוע.
אתם מוזמנים להצטרף אלינו בקבוצת הפייסבוק הרשמית החדשה של מאה בקולנוע. אם אתם עדיין לא שם, אפשר גם לעקוב אחרינו בעמודי הרשתות החברתיות שלנו בפייסבוק ובאינסטגרם. ניתן גם לשלוח הודעה בדוא"ל לכל הצעה, רעיון או משוב בהם תרצו לשתף.
Comments