"פוקימון: הבלש פיקאצ'ו" - ביקורת סרט
- רותם סופר
- 10 במאי 2019
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 12 ביוני
"פוקימון: הבלש פיקאצ'ו" הוא סרט מוזר. תנסו לדמיין שילוב בין "חוש חש הבלש", סרטי "הפנתר הוורוד" של סטיב מרטין ו"חיות הפלא והיכן למצוא אותן". משהו כזה, מעין מישמש של סגנונות בילוש שונים בתכלית.
אוהבים את מה שאנחנו עושים? לחצו כאן כדי לעזור לנו להמשיך ליצור תוכן עצמאי.
בשונה ממה שניתן להסיק משמו, "פוקימון: הבלש פיקאצ'ו" קודם כל עוסק בבחור צעיר בשם טים (ג'סטיס סמית', "ערים של נייר"). טים הוא טיפוס לא יוצלח במיוחד וגיבור די מעפן: הוא עובד בעבודה משרדית משעממת, לא הולך לו עם פוקימונים ואז גם נודע לו כי אביו נפטר. בדרך לא דרך, הוא נתקל בפיקאצ'ו מדבר והשניים יוצאים לחקור את נסיבות מות האב.
אחרי אקספוזיציה מעט נמרחת, ההרפתקה סוף-סוף מתחילה ו-וואלה – בהתחלה היא אפילו מבדרת. רוב הסרט מתרחש בעיר "ריים", בה פוקימונים ובני-אדם נהנים מהרמוניה נהדרת: סנורלקסים נרדמים באמצע הרחוב, ליקיטאנגים מלקקים אנשים ברכבת, מאצ'מפים מנצלים את כישוריהם כדי לכוון את התנועה וסנובולים מסייעים לקציני משטרה.
האנימציה היפהפייה של הסרט משתלבת היטב בצילום הלייב-אקשן ויוצרת עולם מוחשי להפליא, עשיר בצבעים ומענג למראה. מבחינת עיצוב העולם, אין ספק שמדובר בשיחוק. הודות לדיבוב המצוין של ראיין ריינולדס, גם ההומור עובד לפעמים – חלק זעיר ממנו מיועד בבלעדיות למעריצי המותג, הרוב המוחלט מופשט ומובן בקלות גם לאלו שלא.
אז יותר מדי תחכום אמנם אין כאן, אבל לא הייתה בכך בעיה אם "הבלש פיקאצ'ו" היה יודע לאיזה קהל יעד הוא מכוון. חלק גדול מהסרט – כמו גם מערכתו השלישית והאנטי-קליימטית – ילדותי יתר על המידה, חסר-אופי וגנרי לחלוטין. חלק אחר מאופיין בבגרות ועגמומיות זולים ומזכיר קצת סצנות מ"ונום". ההכלאה הזו יוצרת טון ואווירה לא אחידים וניסיון צעקני לדבר לכולם.
כשמוסיפים לכך עלילה שהחל משלב מסוים נעשית צפויה נורא ואף מעתיקה המון מ"זוטרופוליס", התוצאה הסופית היא לא-מי-יודע-מה. על אחת כמה וכמה, כשקשה לומר שאירוע אחד מוביל למשנהו ובמקום נדמה כי סצנות רבות מחוברות בצורה מלאכותית ועיקרן להוות תצוגת תכלית לפוקימון כזה או אחר.
בקיצור, ילדים ומעריצים מושבעים ככל הנראה ייהנו, אך מי שמחפשים גם סרט איכותי בין העושר הוויזואלי, שלל הצבעים המהפנטים והיצורים האגדיים – צפויים להתאכזב.
לראות את צ'ריזארד, מיסטר מיים, מיוטו וכמובן פיקאצ'ו (ועוד בקולו של ריינולדס) מתעוררים לחיים זה נחמד. אבל להבא, אולי עדיף לחשוב על סיפור אותנטי, מהודק ומלהיב באמת, במקום ליצור עיבוד קולנועי רק כי "פוקימון GO" הפך להצלחה מסחררת.
דירוג סופי: 50 בקולנוע.
מאחורי מאה בקולנוע עומדת קבוצה קטנה של כותבים עצמאיים – שאוהבים קולנוע, טלוויזיה וכתיבה אמיתית. אנחנו כותבים, עורכים ומפרסמים הכל בעצמנו, בלי מערכת מסחרית מאחורינו. אם מה שקראתם נתן לכם ערך – עורר מחשבה, חיוך או תובנה חדשה – נשמח לתמיכה קטנה שתעזור לנו להמשיך ליצור, לצמוח ולשמור על האתר חופשי ועצמאי. גם מחווה קטנה יכולה לעשות הבדל גדול. לתמיכה לחצו כאן. תודה שאתם איתנו ❤️
Comments